המנוע העדין

לסירת חיי מנוע בנזין.
לרקע נהמותיו אני צולח את הים במהירות, מים שוצפים סביבי.
הוא מניע אותי כל חיי, והוא עושה את העבודה: דוחף אותי קדימה.

חודש yes-man

יום שישי. חבר מתל אביב מזמין אותי לבוא איתו להופעה.
הוא ממש רוצה שנלך, זה באמת נראה מעניין ובינתיים נראה שהאלטרנטיבה שלי היא להישאר בבית במושב כל היום.

הכל סיפורים

סיפורנו מתחיל בתבנית.
תבנית היא אלמנט שחוזר על עצמו.
העניין האמיתי מתחיל כאשר התבנית נשברת.

"המסע" - אחרית דבר

המסע שינה אותי.
זה לא קרה בהינף יד. כאשר חזרתי לחיי הרגילים אומנם חשתי מועצם מהחוויה, אך כל שיפור עצמי שחשבתי שהשגתי נעלם ודעך במהרה. אולי שיערתי שאחשוש פחות מהחיים - מסיטואציות חברתיות, מחוסר שייכות, מדיבור עם זרים, ממה שעלול לקרות בעתיד - אבל זה לא באמת היה ככה.

"המסע" - חלק ב'

לא הייתי מטייל מנוסה בשום צורה.
כשהייתי ילד בקושי יצאתי מהבית, וכשהתבגרתי עדיין לא טיילתי הרבה. לא הייתי בתנועת נוער, לא הייתי יוצא לטיולים שנתיים בבית ספר, וטיילתי מעט מאוד עם חברים. אני גם עדיין לא יודע לשחות, ולמדתי לרכב על אופניים רק בגיל 17.

"המסע" - חלק א'

הרעיון היה פשוט: אני יוצא מהבית עם תיק, שק שינה, בלי כסף ובלי תעודות מזהות. אני מושיט את ידי לתפוס טרמפ. רכב עוצר (בתקווה), ואני שואל את הנהג לאן הוא מגיע. אחרי שהנהג עונה, ולא משנה מה הוא עונה, אני אומר: "מצוין, בדיוק לשם אני צריך" ועולה לרכב.
ככה אני אמשיך, במשך כל מסע הטרמפים.

חודש ללא סבון

כאשר ביצעתי את ניסוי 30 יום הראשון שלי בדצמבר 2012, לא באמת ידעתי שהוא יהפוך לאחד מיני רבים. זו היתה תחילתה של תגובת שרשרת שראשיתה בהחלטה פשוטה לא לקחת משהו כמובן מאליו, ולנסות אותו בעצמי.

השחרור

נתחיל בשירות הצבאי שלי.
את החשיבות אני אבהיר בהמשך, אך העיקרית בסיבות היא דווקא אותו רגע ביזארי שבו לפתע הוא כבר – אינו.